<h1>ראב"ן סימן שס"ו</h1>
<h2>דף קכז.</h2>
מפנין דבר של מוקצה בשבת להושיב שם אורחים או תלמידים ללמוד. ומבעיא לן אי אדם אחד מפנה לכל האורחין או כל אחד מפנה לנפשיה, ובעא למפשטה ממעשה דפעם אחד הלך רבי למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים ויצא רבי לשדה ומצאה מלאה עומרים ועימר כל השדה, ומדתני ועימר שמע מינה באדם אחד שרי, ודחי ולטעמיך רבי עימר אלא צוה ועימר, וכיון דלא איפשט בהדיא דחד מפני לכולהו מחמרינן לפנוי כל חד לנפשיה דאיסורא הוא ולחומרא.
<h2>דף קכח.</h2>
בשר חי מותר לטלטלו בשבת דחזי באומצא. בשר תפוח רב הונא שרי לטלטולי ורב חסדא אסר, וכרב הונא קיי"ל דרב חסדא תלמיד חבר היה, ועוד דרב הונא כר' שמעון דקיימא לן כוותיה דתניא בשר חי בין מלוח ובין תפל מותר לטלטלו בשבת וסתמא כר' שמעון ותנו רבנן דג מלוח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו. ומטלטלין העצמות בשבת מפני שהן מאכל לכלבים בשר תפוח שהוא מאכל לחיה מים מגולין שהן ראוין לחתול, כולהו כן הלכה דלית דפליג, ואליבא דבית הלל נשנו דתנן [קנ"ז.] בית הילל אומרי' מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. ובשילהי מכילתין [קנ"ו:] אמרי(נן) עולא רב ולוי הלכה כר' יהודה במוקצה ור' יוחנן וזעירי ושמואל אמרי(נן) כר' שמעון הלכה, ואע"ג דהילכתא כרב באיסורי, במקום ר' יוחנן ליתה וקיימא לן כר' שמעון, ואין מוקצה לר"ש אלא מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו עליו באותה שבת ומוקצה מחמת חסרון כיס דאמר בשילהי שבת [שם] בפלוגתא דרב אחא ורבינא והלכה כדברי המיקל.
<h2>דף קנז.</h2>
בשר חי מותר לטלטלו בשבת [קכ"ח.] דחזי באומצא. בשר תפוח רב הונא שרי לטלטולי ורב חסדא אסר, וכרב הונא קיי"ל דרב חסדא תלמיד חבר היה, ועוד דרב הונא כר' שמעון דקיימא לן כוותיה דתניא בשר חי בין מלוח ובין תפל מותר לטלטלו בשבת וסתמא כר' שמעון ותנו רבנן דג מלוח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו. ומטלטלין העצמות בשבת מפני שהן מאכל לכלבים בשר תפוח שהוא מאכל לחיה מים מגולין שהן ראוין לחתול, כולהו כן הלכה דלית דפליג, ואליבא דבית הלל נשנו דתנן [קנ"ז.] בית הילל אומרי' מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. ובשילהי מכילתין [קנ"ו:] אמרי(נן) עולא רב ולוי הלכה כר' יהודה במוקצה ור' יוחנן וזעירי ושמואל אמרי(נן) כר' שמעון הלכה, ואע"ג דהילכתא כרב באיסורי, במקום ר' יוחנן ליתה וקיימא לן כר' שמעון, ואין מוקצה לר"ש אלא מוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו עליו באותה שבת ומוקצה מחמת חסרון כיס דאמר בשילהי שבת [שם] בפלוגתא דרב אחא ורבינא והלכה כדברי המיקל.
